החלטה בתיק ת"א 26014-10-12

   1.         לפניי תביעה בגין הפרות נטענות של התחייבויות חוזיות לאי-תחרות ושמירה על סודיות. זאת בין חברה אשר רכשה את פעילותה של חברה אחרת, לבין הבעלים של החברה אשר פעילותה נמכרה. החלטה זו עוסקת בשאלה של סמכות עניינית, קרי, איזהו בית המשפט המוסמך לפי חוק לדון בתביעה גופה: המחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי, בית המשפט המחוזי או בית הדין לעבודה.

   2.         שאלת הסמכות העניינית היא שאלת סף, על כן אביא את עיקרי העובדות הרלוונטיות לעניין זה. 

רקע עובדתי

   3.         חברת איי אס אס אשמורת בע"מ (להלן: " התובעת" או " החברה"), רכשה בהסכם מיום 17.9.2007 את פעילותה של חברת איתן עמיחי בע"מ (להלן: " חברת עמיחי") שהייתה העסק המשפחתי של איתן עמיחי (להלן: " איתן"), בנו, רונן עמיחי (להלן: " רונן") ובתו, נורית גפן. במסגרת הסכם רכישת הפעילות, נחתם סעיף שמגביל את המוכרים מלהתחרות בחברה למשך חמש שנים. כמו כן נחתמה תנית סודיות, אשר לא הוגבלה בזמן. בנוסף הוסכם כי המוכרים לא ישדלו את עובדי או מנהלי החברה, שהועברו אליה מחברת עמיחי בעת הרכישה, גם תניה זו לא הוגבלה בזמן. הוסכם בחוזה כי הפרה של התחייבויות אלו על ידי המוכרים תגרור פיצוי מוסכם בגובה 1,450,000 ש"ח.

   4.         לאחר שקיבלה הרשות להגבלים עסקיים הודעה בדבר הרכישה האמורה, שיגרה זאת את התנגדותה לתנית אי התחרות הארוכה וקבעה כי לא תותר עסקה בה תוגבל האפשרות להתחרות ליותר מארבע שנים. בהתאם, חתמו הצדדים בסוף חודש אוקטובר 2007 על תיקון להסכם הרכישה שמקצר את תקופת אי התחרות לארבע שנים.

   5.         בנפרד מהסכם המכירה, ביום 21.11.2007 נחתמו בין החברה לבין רונן ואיתן, כל אחד לחוד, הסכמי "ייעוץ מקצועי" לתקופה מינימאלית של שלוש שנים. במסגרת הסכמים אלו התחייבו רונן ואיתן שלא להתחרות בחברה ולא לפנות ללקוחותיה במשך שנתיים מיום סיום הייעוץ האמור.

   6.         ביום 30.11.2010 נחתם הסכם להארכת הסכם הייעוץ בין איתן לחברה. ההארכה היא לתקופה של שנה, שתחודש מאליה בתום כל תקופה. אלא אם 60 ימים קודם לכן הודיע אחד מהצדדים על הפסקת הסכם הייעוץ. הסעיפים בדבר סודיות ואי תחרות נשארו בעינם, בשינויים המתחייבים.

   7.         ביום 12.12.2010 נחתמה הארכה להסכם הייעוץ בין רונן לחברה. הארכה זו לא הוגבלה בזמן, וכדי לבטלה היה על אחד הצדדים לשלוח הודעת ביטול 90 ימים מראש.

   8.         ביום 6.1.2011 קיבל רונן מכתב מינוי לתפקיד מנהל הפיתוח העסקי בחברה. על מכתב המינוי חתום מר אציק סבג, מנכ"ל החברה.

   9.         ביום 12.4.2011, שלוש וחצי שנים לאחר שנחתם הסכם הרכישה, הודיע רונן על הפסקת התקשרותו עם החברה, זאת בתוך שלושה חודשים מיום ההודעה.

 10.       ביום 1.7.2011, קרי, בטרם הופסקה ההתקשרות כאמור, נחתם הסכם נוסף בין רונן לחברה, לאחר שרונן החליט שלא לעזוב את תפקידו בחברה. בהסכם זה נקבע כי הצדדים יוכלו לבטל את ההתקשרות בהתראה של 30 ימים, וכן כי ההתחייבויות בנושא אי תחרות וסודיות יחלו, לכל הפחות, מיום 1.1.2012.

 11.       ביום 15.12.2011 הודיע רונן פעם נוספת על סיום תפקידו בחברה, החל מיום 31.12.2011, וכך היה. ביום 31.10.2012 הפסיק איתן את התקשרותו עם החברה.

 12.       התובעת מעלה טענות שונות, רובן ככולן מתמקדות ברונן ופעולותיו, ועיקרן עוסקות בזמן שלאחר שרונן סיים את התקשרותו האמורה עם החברה, קרי בשנת 2012. יודגש, כי תנית אי התחרות אשר נחתמה במסגרת הסכם הרכישה, שתוקפה הוא כאמור לארבע שנים, פגה בסוף 2011. כך, שעיקר הטענות הן בגין הפרה של הסכמי הייעוץ. 

טענות הצדדים

 13.       הנתבעים טוענים שהסמכות לדון בתביעה זו היא של בית הדין לעבודה. זאת מפאת שמבחינה מהותית, בין החברה לבין רונן התקיימו יחסי עובד מעביד, או למצער יש סיבה טובה לחשוב כך, דבר שמקנה סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה. הראיות לטענתם הן כדלקמן:

                     א.         רונן לא עסק בשום פעילות אחרת פרט לעבודתו בחברה.

                      ב.         רונן הוגדר באופן רשמי כמנהל פעילות ההדברה ולאחר מכן כמנהל פיתוח עסקי במטה התובעת.

                      ג.          רונן ישב במשרדי התובעת.